יובל פרוינד
ברוח הימים הללו שלקראת תשעה באב, כשהדיבורים על שנאת חינם ועל מחלוקת וסבלנות מרחפים באוויר – בחרתי להביא משפט של הרב קוק שדווקא מרוצה מזה שיש ‘שנאת חינם’ בעולם.
איך זה יכול להיות שהרב קוק, האוהב הגדול, מצדד בשנאת חינם? כמה דקות עם פיסקה שנקראת ‘ערך הניגודים’ (בספר אורות הקודש א) ותבינו:
כל הניגודים הנמצאים בהדעות/ וכל אותה האפסיות שלפעמים נראה מחוג אחד על חברו/ למסתכל פנימי מתראים הם בתואר ריחוקים מקומיים של שתילים/ שהם משמשים לטובת רעננותם ושביעת יניקתם/ כדי שכל אחד ואחד יתפתח במילואו/ ותהיה הסגולה המיוחדת של כל אחד מחוטבה בכל פרטיה/ מה שהקירוב היה מטשטש ומקלקל הכל.
יודע חקלאי פיקח
למי שלא דובר ‘קוקית’ נתרגם את דבריו באופן פשוט: הרב קוק קורא לנו להסתכל באופן פנימי יותר על ויכוחים ומריבות בין בני אדם, במיוחד מחלוקות בענייני הדעות. בשביל להסביר לנו מה הוא רואה שם – הוא משתמש במשל חקלאי. הרי יודע חקלאי פיקח, שאם הוא רוצה שהשתילים שלו יגדלו ויהפכו לעצים נושאי פרי, הוא צריך לשים מרווח בין שתיל לשתיל. למה? מדוע לא לצופף אותם ולהרוויח יותר מקום ויותר שתילים? התשובה פשוטה – השתילים ייפגעו מקרבה כזו. כל אחד מהם צריך טריטוריה משלו ואם הם יהיו צפופים השורשים יסתבכו זה בזה, אחד ישתלט על האדמה של השני ואחר יסתיר את האור שהשני אמור לקבל.
תוכנת הגנה
מהסיטואציה החקלאית הזאת לומד הרב קוק שקרבה יכולה לפגוע. כשאין מרחב מחייה סטרילי שמאפשר לאינדיבדואל לצמוח – הוא עלול לא להבשיל את האישיות המיוחדת שלו – ובעצם להאבד. לכן יש ‘שנאת חינם’ בעולם. שנאת חינם היא שנאה ללא סיבה, שנאה בחינם. בגלל שהזולת הוא לא אני. בגלל שהוא רוצה וחושב אחרת ממני בהגדרה. בגלל זה באופן טבעי אני נרתע ממנו. זאת לא תכונה רעה, זאת תוכנת הגנה. זה מה שמאפשר לכל אחד מאיתנו להיות מי שהוא, בלי שמישהו אחר יסתבך לו בשורשים ומישהו נוסף יגנוב לו את האור.
שנאה שמובילה לאהבה
רגע, רגע, אם ‘שנאת חינם’ היא כל-כך חשובה מה יהיה עם האהבה? שמח ששאלתם. הרב קוק רואה במעבר משנאה לאהבה תהליך התפתחותי שלם. בהתחלה האדם בונה את עצמו והוא זקוק למרחק ולפעמים ממש “להדוף” את הזולת שקרוב אליו יותר מדי. עד שהוא צומח והופך להיות “עץ חיים” עם אמון וביטחון עצמי, עם דעה ורצון פנימי. אז כבר הזולת לא מאיים עליו ומתרחש היפוך – הזולת מתחיל לסקרן אותו ועוד יותר מכך – הוא מרגיש שמה שהוא בנה זה רק ‘חלק’ ומתחיל לבקש השלמה מהזולת. הוא מתחיל להתעניין ב”עץ חיים” שגדל בגן עדן אחר. לזה בדיוק קוראים ‘אהבת חינם’.
המעבר מ’שנאת חינם’ ל’אהבת חינם’ אינו פשוט. אפשר להיתקע בבנייה העצמית ולהפוך אותה לאובססיה חשדנית. חשוב להיות קשוב לרגע שבו כבר הפכת ל’עץ’, להיות אמיץ ולצאת אל הזולת. לאהוב. בחינם.
נחזור אל הויכוחים והמריבות אחרי הסיור הקטן בשדה. הרבה מריבות מרות הן בעצם קריאה של אחד הצדדים שהוא זקוק למרחק. שהוא צריך מרחב סטרילי. שהוא עדיין לא יכול להקשיב לדעה שמנגד כי הוא מרגיש שעמוד השדרה שלו לא יציב מספיק. כשהוא ירגיש יותר חזק, כשהוא ירגיש שיש לו מקום – יש סיכוי שהוא יוכל להקשיב – ובהמשך גם ממש לאהוב.