יובל פרוינד
תפסו חמש דקות פנויות באמת, הרתיחו מים, תשקיעו בקפה ותשקעו במשפט הבא (מופיע בספר ‘מוסר אביך ב,ב):
כשאדם פועל איזה דבר של שלימות/ בין במחשבה בין במעשה/ צריך לשמוח בחלקו/ ולא ירדוף אז אחר דבר אחר/ כי כל העולם כולו מתקפל לפניו אז – דווקא בפרט זה.
הרב קוק מתמקד בסוד הריכוז. החלטת לעשות פעולה, הכרעת שמדובר בדבר טוב. מעכשיו אין שמאלה ואין ימינה. אין התלבטויות והיסוסים ואין דברים אחרים חשובים. המעשה הזה הוא כל העולם כולו.
אתה נמצא כאן?
למה? הרי זה בסך הכול מעשה קטן? הרי ישנן מיליון אפשרויות אחרות? הרי אפשר לעשות אחרת ואלי גם כדאי לעשות אחרת?
עצור! עיקר השאלה כרגע אינה מה אתה עושה אלא האם אתה נמצא שם. האם התמסרת? האם ישנה תשומת לב מרבית? האם אתה נוכח? האם העברת את כל “שחקני” הרגש שלך אל הזירה הזאת?
ממעמקים קראתיך ה’
השאלה הזאת אצל הרב קוק אינה רק עניין של מודעות ואפקטיביות – היא שאלה של מהו מרכז החיים ואם נרחיב את זה – שאלה של מפגש עם אלוהים.
החיים נמצאים בעומק. המעיין העצמי והאינסופיות האלוקית, נוכחים ברבדים הפנימיים של הנפש. כל עוד אתה לא עוצר, כל עוד אתה רץ ומזפזפ, נוגע לא נוגע, משוטט ופוזל לצדדים – אתה מתעסק בחיים ולא חי אותם.
ההתמקמות והריכוז, יישוב הדעת ותשומת הלב, עושים את ההבדל. הם מחברים אותך אל המעמקים שלך – ומאפשרים לך גם לראות את העומק שם בחוץ.
מחשבת בוסר
זה נכון לא רק בעשייה אלא גם במחשבה. כמה מחשבות מתרוצצות לנו בראש אבל הן נותרות קטועות ומטושטשות. זנבות של הרהורים מהירים בלי פשר ובלי מסקנה.
כמה דמיונות מצטברים לנו בראש בגלל שמחשבות נתקעות באמצע ולא מסיימות להבשיל. כמה חכמה אנחנו מפסידים בגלל שאיננו מוכנים להחשיב את המחשבות. להתבונן בדברים בנחת, לכתוב אותם ולדבר אליהם ועליהם.
הרב קוק מלמד אותנו את היופי של השקיעה בתוך הדבר “כי כל העולם כולו מתקפל לפניך דווקא בפרט זה”.