מאמרים אחרונים

פרשת “אמור”- אין קדושה ביחיד

על המשמעות הנעלה של המושג קדושה בישראל

אורי סובוביץ’

פרשת אמור – אין קדושה ביחיד

קידוש ה’

ספר ויקרא בכלל ורצף הפרשות האחרונות בפרט עוסקות רבות בעניין הקדושה. פרשת אמור עוסקת בתחילתה בכוהנים ובציווי עליהם לשמור על קדושתם, כאשר המילה “קודש” על הטיותיה השונות מופיעה פעמים רבות. נושא זה מסתיים בציווי על כל העם: “וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה’ מְקַדִּשְׁכֶם” (ויקרא כב, לב).

כיצד ניתן לחלל את שם ה’ או לקדש את שמו? כיצד אדם, הקרוץ מחומר, יכול להשפיע על שמו של הקב”ה והיחס אליו? התשובה לכך היא שכפי שהתנהגותו של אדם יכולה לפאר או חלילה לבייש את טיב החינוך שהוריו נתנו לו, כך גם אדם שעוסק בתורה, שעניינה להורות לאדם כיצד להתנהג, מעשיו והתנהלותו יקדשו או חלילה יחללו את שם נותן התורה.

הברייתא במסכת יומא (פו, א) מסבירה שהמדד לקידוש השם שהאדם יכול להביא לעולם הוא לא כמות התורה שהאדם למד, אלא כיצד התורה שלמד משפיעה על יחסיו לבריות (בבית, בעבודה, בתחנת האוטובוס, במכולת או בכל מקום אחר) עד שסובביו מתפעלים או מזדעזעים מאופן השפעת תורתו על מידותיו והתנהלותו מול הבריות:

“ואהבת את ה’ אלוקיך” – שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו (=עסקיו) בנחת עם הבריות. מה הבריות אומרות עליו? אשרי אביו שלימדו תורה, אשרי רבו שלימדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמד תורה – ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו. עליו הכתוב אומר “ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר”. אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה (=לא מנהל את עסקיו ביושרה), ואין דיבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו? אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלימדו תורה, אוי לו לרבו שלימדו תורה, פלוני שלמד תורה – ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו… 

תכלית הקדושה

מהי תכלית הקדושה שאליה התורה מחנכת? הקדושה עניינה להבדיל ולייחד את המושא המקודש מכל דבר אחר – אנו מקדשים את השבת כדי לייחד ולהבדיל יום זה מכל יום חול, כשאדם רוצה לשאת אישה הוא מקדש אותה כדי לייחד ולהבדיל אותה מכל אישה אחרת בעולם, וכן על זו הדרך.

לכאורה, לאור זאת היינו חושבים שאדם הרוצה להתקדש צריך להתבדל מסביבתו. אמנם יש מקום להיבדלות זמנית על מנת להתרומם מ”גסות החיים החברותיים בהיותם שקועים רק בצידם החמרי” (שמונה קבצים ג, קכו), אך תכלית ההיבדלות היא על מנת לחזור ולהשפיע טוב על הסביבה.

הגמרא במסכת ברכות (כא, ב) דנה אם אדם המתפלל לבד ללא מניין רשאי לומר קטע מהתפילה הנקרא “קדושה”[1]. הגמרא אומרת: “וכן אמר רב אדא בן אהבה: מנין שאין היחיד אומר קדושה – שנאמר: ‘ונקדשתי בתוך בני ישראל’ – כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה”. הזכרת הקדושה בתוך בני ישראל, ולא ביחיד, מלמדת שהאדם הבודד אינו רשאי לומר ‘קדושה’ אלא רק אם יהיה חלק מציבור (מינימום עשרה גברים יהודים), זאת משום שרק שם יכולה להופיע קדושה.

הרב קוק (עין איה ברכות ג, מ) ביאר עיקרון זה והסביר שעניין הקדושה הוא להצליח לצאת מהמקום הפרטי הצר ולהתרומם אל עבר אידיאל כללי גדול ורחב יותר[2]. אפילו אם אדם מצליח להגיע לרוממות רוחנית, כל עוד זה נשאר כדבר פרטי, זה עלול לנבוע מאהבת האדם את עצמו, כאשר הקדושה לעומת זאת, עניינה הטוב הכללי:

תוכן הקדושה היא שיתרומם על ידי זה האדם אל רוממות השלימות, לשום כל מגמתו לא צרכי עצמו כי אם כבודו יתברך של אדון כל העולמים וקדושתו. והנה כל זמן שיחשוב האדם רק להשלים את עצמו, אפילו בשלימות רוחנית, אין זה בכלל קדושה. כי הקדושה היא ההתרוממות אל הטוב והישר מצד עצמו כמו שהשכל גוזר, ולשלימות עצמו התשוקה נמשכת גם כן מצד אהבת עצמו, שאין צריך עמה שכל כי אם רגש טבעי נטוע בכל חי.

הרב קוק המשיך והרחיב כי רק מי שפועל להיטיב לכלל ולחברה, לזכות את הציבור על ידי שמסייע לו להתרומם, להשתפר ולהתעלות, רק הוא “באמת מתעלה לקדושה”. מסיבה זו רק כשאדם נמצא בחברת אנשים ומרגיש חלק ממשהו גדול ורחב יותר מהפרטיות שלו, רק אז הוא רשאי לומר ‘קדושה’, משום שאומר זאת מתוך מקום שמעורב עם הבריות:

…אמנם הקדושה האמיתית, שלזה צריך שישים האדם כל מעיניו, הוא השלמת רצון קונו. ועושה זה יהיה מעושי רצונו של מקום בשלימות. עיקר העבודה הרוממה הוא להשלים את הכלל ולזכותו, ולהיטיב לו בכל הפרטים. ומי ששם העבודה הזאת נר לרגליו כל ימיו הוא באמת מתעלה לקדושה, כי אין מגמתו אהבת עצמו. על כן אין היחיד אומר קדושה, כי היחיד אלולי שיש נושא לזכותו להתרומם למעלת הקדושה ע”י הרבים, שבידו להיטיב להם ולזכותם, אי אפשר שיתעלה לקדושה. על כן אין דבר שבקדושה פחות מעשרה, שהוא התחלת ציור הרבים והכלל… רוממות העבודה הוא רק בשימת לב להרים מעלת יצוריו. וכאשר יבין האדם את האמת המורם הזה, ישים כל מעייניו לכבוד שמו, לרומם את קרן הכלל, להשלים רצון היוצר שרוצה בשלימותם, ונתן כח לטובים ולישרים בלבותם להוציא את שלימות היצור מן הכח אל הפועל. על כן אי אפשר שתתגלה קדושתו יתברך באמת ביחס לעבודת ה’ כי אם ברבים, שהתחלתם בכללות הוא מספר העשרה…

יציאת רבי שמעון בר יוחאי מהמערה

ל”ג בעומר, שחל בכל שנה קרוב לשבת פרשת אמור, הוא יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי (רשב”י), שהיה בעל ראייה עמוקה ופנימית על החיים ושם דגש גדול על הכוונה הפנימית שעומדת מאחורי פעולות האדם. על רקע התנגדותו של רשב”י לרומאים הם גזרו עליו מיתה ורדפו אחריו כדי להורגו. רשב”י התחבא שתים עשרה שנים במערה יחד עם בנו ר’ אלעזר, ועל פי המסורת שם הם פיתחו והעמיקו בתורה בכלל ובתורת הסוד בפרט. לאחר שתים עשרה שנות התבודדות במערה הם שמעו כי מת הקיסר הרומי ובטלה גזרתו עליהם ויצאו מהמערה. בחזרתם לחיי החברה לא יכלו לסבול את העובדה כי אנשים עוסקים לא רק ברוח אלא גם בעולם הארצי, בעבודות כמו חרישה וזריעה, ולכן ביטלו (“שרפו בעיניהם”) כל מקום שבו זיהו פער בין העולם האידיאלי והאצילי שאליו היו מורגלים במערה לעולם הזה על שלל חסרונותיו. באותו רגע יצאה בת קול ואמרה להם: “להחריב עולמי יצאתם?! חזרו למערתכם” (שבת לג, ב).

רק לאחר שנה נוספת הם יצאו שוב מהמערה, אך הפעם במבט מפויס יותר עם העולם. מבט שלא מתפשר על החלום, על הרמה המוסרית והערכית שאליו צריך העולם לשאוף ולהגיע, אך עם סבלנות לכך שהעולם יתקדם לעבר מקום זה בתהליך איטי והדרגתי, ולא בביטול ושריפה של המצב הקיים החסר. רשב”י ובנו ר’ אלעזר יכלו להישאר במערה ולהמשיך לעסוק בעולם הרוח המופשט והפנימי. חזרתם מההתבודדות אל החיים החברתיים נובעת מכך שעולם רוחני ואצילי לעולם לא יוכל להשרות קדושה כל עוד הוא מנותק מהסביבה ולא פועל להבאת ברכה לעולם. בזכות חזרתם השנייה אל העולם שמחוץ למערה זכינו לקבל את אור תורת הסוד שאותו אנו מציינים בכל שנה בל”ג בעומר.

לסיכום

תכלית הקדושה אינה התנתקות והתבודדות אלא התחברות והשתלבות. האדם הפרטי עשוי אמנם להזדקק לפרקי זמן של התבודדות כדי לדייק את עצמו, שאיפותיו ועולמו הפנימי. עם זאת, על האדם לזכור שגם התעלות רוחנית עליונה, כדי שתיקרא “קדושה”, צריכה להוות שלב ביניים לקראת חזרה אל החיים ואל החברה, כדי להוסיף שם ברכה מכישרונותיו.

עובד ה’ אמיתי הוא כזה “ששם העבודה הזו נר לרגליו כל ימיו, והוא באמת זוכה לקדושה”. יהי רצון שנזכה לכך.

מתוך הספר “יש בתוכנו שמיים”. להזמנת הספר ליחצו כאן או סירקו את הבר-קוד

Qr code

Description automatically generated

[1] קטע תפילה חשוב הנאמר בתפילת הציבור שבו אומרים פסוקים מישעיהו ויחזקאל המתארים את שירת המלאכים המקדישים את שמו של ה’ בעולם.

[2] הרב קוק מכנה זאת כבוד ה’, השלמת רצון קונו וכד’.

Qr code

Description automatically generated

[1] בן אצולה ממשפחת קיסרי רומא שהתגייר במאה הראשונה לספירה ותרגם את התורה לארמית.

[2] ראש ישיבת ראדין ומחשובי רבני אירופה בדור שקדם לשואה.

Qr code

Description automatically generated

Qr code

Description automatically generated

Qr code

Description automatically generated

נשמע מעניין?

הרשמו ונחזור אליכם בהקדם