אורי סובוביץ’
פרשת חֻקת – אבולוציה או רבולוציה
המהפכות ששינו את העולם
ההיסטוריה מלאה במהפכות ששינו את העולם. המצאת הדפוס במאה ה-15 בידי יוהאן גוטנברג אפשרה הדפסה והפצה של ספרים רבים תוך זמן קצר ובעלות נמוכה, וכך הביאה לעלייה משמעותית בשיעור האוריינות בעולם ולהפצת רעיונות וידע לא רק לבני המעמדות הגבוהים.
המהפכה המדעית במאות ה-16–17 הביאו לגילויים חדשים בתחומי הפיזיקה, האסטרונומיה, האופטיקה, הביולוגיה, הרפואה ואף הפילוסופיה. לאחר קפיאת המדע על שמריו במשך כאלף שנות ימי הביניים, שורת גילויים זו הביאה לתחילתה של “העת החדשה”.
המאה ה-18 התאפיינה בשתי מהפכות פוליטיות. המהפכה הצרפתית בשנים 1789–1799 הביאה לסיומה של המלוכה האבסלוטית ונישלה את הכנסייה הקתולית מכוחה. יחד עם המהפכה האמריקנית, שקדמה לה בכ-14 שנה, המהפכה הצרפתית הנחילה לעולם מחדש את הרעיון של זכויות אוניברסליות וחוק שווה לכול החל באותה מידה על כל האזרחים, ללא פריבילגיות למעמדות הגבוהים. נוסף לכך, במאה ה-18 התחוללה המהפכה האורבנית, עם מעבר מסיבי של כפריים לערים הגדולות. במאה ה-19 החלה המהפכה התעשייתית והטכנולוגית (שמאז רק הולכת ומתעצמת), ולקראת סוף המאה ה-20 התחוללה מהפכת המידע עם המצאת האינטרנט.
נראה אפוא שהעולם מתקדם בזכות מהפכות המשַנות סדרי בראשית ומביאות לעיתים התחדשות מבורכת בהיבטים שונים. האם ניתן להסיק מכך כי דרך תיקון המציאות היא על ידי מהפכות? האם כך נרצה לנהוג גם ביחס לתיקון אישיותנו וחינוך ילדינו?
טומאת מת
פרשת חקת עוסקת באחד הנושאים הפחות אינטואיטיביים ביהדות, טומאת המת[1]. הטומאה מופיעה לאורך התורה בהקשרים שונים, אך המשותף להם אחד – הריחוק מהמוות. התורה היא תורת חיים, ועניינה להוסיף עוצמות חיים, פיזיים ורוחניים, במציאות. ככזו היא מזהירה את האדם להימנע ככל הניתן ממפגש או מגע שאינו מחויב במציאות עם המוות, העלול להחליש את כוחות החיים. אם כן, טומאה אינה ביטוי של רשעה המעידה על מידותיו הפגומות של הטמא, טומאה מבטאת העדר חיים, וככל שהעדר החיים גדול יותר, הטומאה גדולה יותר. מסיבה זו אבי אבות הטומאה הוא המת, ועל כן הבא איתו במגע (אדם או כלי) צריך להיטהר, להוסיף חיים: “זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים…. וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב. וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא וְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת תִּטְמָא עַד הָעָרֶב” (במדבר יט, יד-כב).
מכאן ניתן להבין מדוע אישה נידה צריכה להיטהר. אישה נידה לא עשתה כל רע, היא רק חוותה פוטנציאל חיים חדשים שלא מומשו שיצא מגופה, ולכן נידתה, אובדן פוטנציאל החיים שלא מומש, מסמלת טומאה. כך גם בנוגע לשכבת זרע שיצא שלא במסגרת הבאת חיים חדשים. כיום, בהעדר אפר פרה אדומה, ההיטהרות כרוכה בטבילה במי המקווה העוטפים את הטובל כמו מי הרחם, והיציאה מהמקווה היא מעין לידה, חיים חדשים. בתקופה שבה היה מצוי אפר פרה אדומה, האדם או הכלי שנטמאו בטומאת מת, על ידי מגע עם אדם מת או אם היו עם המת תחת קורת גג אחת, היו נטהרים באמצעות הזאת מים עם אפר פרה אדומה ביום השלישי וביום השביעי לתהליך הטהרה שלהם, וכך לאחר שבוע האדם היה נטהר לגמרי. עם זאת, במקרה של כלי טמא, חז”ל למדו שאם הכלי יישבר ותאבד צורתו המקורית שבאה במגע עם המת הוא ייטהר, ואף אם יותך לכלי חדש הוא יהיה טהור ללא צורך בתהליך אחר של טהרה.
טהרת כלים
הגמרא במסכת שבת (טז, ב) מביאה סיפור מרתק על שלומציון המלכה ואחיה שמעון בו שטח[2]. שלומציון המלכה ערכה משתה חתנים לבנה, ותוך כדי המסיבה אחד הנוכחים מת ומתוך כך כל הכלים שבאולם נטמאו. כדי להימנע מטהרה של כל הכלים שאורכת שבעה ימים, ומתוך רצון לטהר את הכלים באופן מיידי, שלומציון שברה את כל הכלים והביאה אותם לצורף כדי שיחברם מחדש ועל ידי כך הם ייטהרו. שמע זאת אחיה של שלומציון, שמעון בן שטח, ופסק שהכלים יחזרו לטומאתם, “משום גדר מי חטאת נגעו בה”. רש”י שם הסביר כי הפתרון הקל והמהיר של שבירת הכלים וריתוכם מחדש ללא המתנה עלול להביא למצב שהאלטרנטיבה ההלכתית (המקורית) של הזאת מי חטאת תשתכח: “נמצאו מי חטאת בטלים, שאין לך אדם ממתין שבעה ימים אלא שוברן, ותשתכח תורת מי חטאת”. כדי להימנע מכך שהפתרון הקל של שבירה וריתוך מחדש במקום תהליך טהרה של שבעה ימים יהפוך לנפוץ (לפחות בקרב אלו שיכלו להרשות זאת לעצמם כלכלית), החליט שמעון בן שטח באומץ לב לבטל את האפשרות המטהרת את הכלי על ידי שבירתו ופסק שההיטהרות תעשה רק על ידי הזאת מי חטאת והמתנה של שבעה ימים.
תיקון הדרגתי
הרב קוק התייחס לסוגיה זו ולמד ממנה כיצד על האדם לתקן את מגרעותיו ואת חולשות המציאות. הוא הסביר כי ניתן לתקן את המציאות על ידי מהפכה, רבולוציה, שתעקור את המציאות השלילית מהשורש בבת אחת ותיבנה מציאות חדשה ומתוקנת במקומה, אך בכך תאבד גם כוחות טובים ורצויים. דרך התיקון החלופית היא על ידי תהליך הדרגתי וממושך, אבולוציה. לא על ידי עקירת הכוחות השליליים אלא על ידי תיקונם. אם העולם היה מתנהל לפי הדרך הראשונה, כבר היה ראוי להחריב את העולם כמו בימי המבול בשל העוולות הרבות הקיימות במציאות, ולכן לדרך תיקון זו יש מקום רק בהעדר כל ברירה אחרת. דרך המלך היא תיקון הדרגתי ותהליכי, לא על ידי מחיקת הצדדים השליליים שבנו אלא על ידי תיקונם ועילויים.
וכך כתב הרב קוק (עין איה שבת א, עה):
והנה, שני דרכים ישנם לטהרת רע עבר, באשר הרע הנמזג בדרכי החיים הוא הולך ומתפשט לפי ערך החלק שהוא נוטל בהם: על כן ישנה השקפה אחת שתסכים לבטל ולאבד בבת אחת סדרים ערוכים ישנים שבהם נשרש הרע והקלקול, ולבנות מהחומר העבר בנינים חדשים. זה הציור ישנו בעולם בכללו, ומגיע גם כן עד פרטיותו באדם, כשמוצא בנפשו רעות ומגרעות מושרשות מאד, יש אשר יעלה על לבבו מחשבה לכתת גופו ונפשו, עד אשר כחותיו יחלשו ויצערו, ועם השבירה של הכוחות כולם, הלא יישברו כחות הרע וההפסד, ושוב ישוב לבנות בנין הגון בסדר נכון על פי דרכי הצדק התורה והמצוה. והנה, אם היתה המידה הזאת נהוגה ביצירה בכלל, כבר היה ראוי לאבד עולם מלא בשביל החסרונות הרבים, בשביל העושק והמרוצה והנבלות אשר השרישו שרשיהם בקרב המין האנושי.
אמנם, אדון כל המעשים הוא אב הרחמים, והוא חס מלאבד כל יציר פחות וכל כח מהמציאות, על כן רק במקום שאין דרך אחר נמצא, שם יוצאת המדה של השחת שרוף וכלה, אבל הדרך התמידי הוא לתקן בסבלנות באורך הזמן וברחמים רבים את המגרעות, באופן שגם הכחות הרעים לא יאבדו מן המציאות, כי אם ישמשו לטובה…
הרב קוק המשיך והמשיל את דרך טהרת הכלים לתיקון המציאות, והזהיר כי מי ששואף לתיקון המציאות על ידי איבוד והריסת המציאות המקולקלת בסופו של דבר “יאבד רוב טובה”:
…טהרת הטומאה שבכלים, אמנם אפשר על ידי שבירתן, ודאי כיון שבטל שימושן טומאתן בטלה, כמו כן בכל דרכי השימוש האנושיים שמגרעות וטומאות דבקו בהם, ודאי בשבירה חלוטה יטהרו. אמנם, שבירה חלוטה תאבד את הכחות הרעים מהמציאות, ואת הטובים גם כן תחליש ותקטין. וכן בסדרי החיים של החברה, המאבד ושואף להרס בזעף על מנת לתקן בחפזון, יאבד רב טובה.
רושם גדול בהרחקה מזה הדרך של פחז כמים, נמצא בגזירת טומאה ישנה, למען לא יהיה זה הדרך מורגל להטהר מן הטומאות על-ידי שבירת כל הכלי וביטול שימושו, אע”פ שיעשהו כלי אחר מחדש, לא טוב הוא לאבד כלים בשביל הטומאה שבהם על הסמך לבנותם בצורה חדשה, כי אם טהרת מי חטאת היא עושה דרכה במתינות בהזאת שלישי ושביעי[3], מטהרת את הטמאים מצד ההסכמה להכנע לחפץ עליון הגנוז ונעלם מעין כל צופה… אמנם, דרך התיקון הולך הוא דרכו לאיטו, יען שהוא איננו מאבד את הכוחות הישנים עם סדריהם כי אם מהפכם לטובה ולברכה, באשר בכל כח היותר שפל הוא משתמש להעלותו להיות לסעד לדברים קדושים ונעלים. זה אנו רואים בטהרת מי חטאת, בהערה שמטהרת אפילו טומאת מת. כלומר שמבארת שיתגלה לפנינו אור עולם כזה וסדרי חיים כאלה, שנשכיל שגם החסרונות הרעים שהם גורמים המות וההפסד גם הם יטהרו, ואיכה זה נרצה בדרך תיקון פתאומי של הירוס ואבדון…
בסיכום הדברים הרב קוק הזכיר לנו כי אף שלעיתים מפתה לתקן מציאות חסרה ורעה על ידי מחיקתה ובניית מציאות חדשה במקומה (באישיותנו, במערכות היחסים שלנו, בחברה ובכלל), עלינו לקדם את המציאות במתינות ובדרכי נועם:
וכמה מסוכן הוא הדרך של הריסות הסדרים הישנים והחרבתם בשביל להביא איזה תיקונים נחוצים, כי בהתפשט מנהג כזה יקומו ממחבואם כל עז פנים וכל ריק ופוחז, ויתנשא להעמיד חזון במה שישלח יד בכל דבר מתוקן ומקובל, עד שהטהרה הרצויה ההולכת בדרך התורה היא חלילה תבטל מפני פחזות הפוחזים וההדיוטים הקופצים בראש. משום גדר מי חטאת נגעו בה, להשריש יפה יפה כמה אנו חייבים להזהר שיהיה דרך התיקון בשמירת כל דבר העומד, ובהחזרה לטובה ולטהרה כל רע וכל טומאה מצד הכח הצפון והנעלם בעמקי גנזיה של תורה בדרך שלום ואמת, “דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום”.
לסיכום
אף שהמהפכות שהוזכרו בתחילת הדברים הביאו להתקדמות העולם מבחינות שונות, לעיתים מחיר המהפכה היה כבד והעולם לא הפך בזכות המהפכות למוסרי יותר.
המהפכה הצרפתית אמנם נועדה להביא לביטול המעמדות, לחירות, שוויון ואחווה, אך תוצאותיה המיידיות היו הרסניות. מקסימיליאן רובספייר, שהיה ממנהיגי המהפכה שהביאה לנפילתו והוצאתו להורג של לואי ה-16, דיבר אמנם על חופש ואחווה, אך בסופו של דבר הקים משטר טרור שהוציא להורג את מתנגדיו, ואף הוא עצמו סיים את חייו תחת הגיליוטינה.
תפקידנו בעולם הוא להיות שותפים למעשה בראשית, בתיקון החיים והמציאות, עקב בצד אגודל, שכן לרוב התיקון הנדרש לא מצריך מהפכות. כך בחיינו האישיים, כך בחינוך ילדינו וכך גם כחברה ומדינה.
מתוך הספר “יש בתוכנו שמיים”. להזמנת הספר ליחצו כאן או סירקו את הבר-קוד
[1] יש לציין כי כיום, מאחר שאין בידנו אפר פרה אדומה, אין אפשרות להיטהרות מלאה וממילא מרבית הלכות הטהרה אינן נוהגות בפועל, ויש להלכות האלה זכר בלבד בדמות נטילת ידיים.
[2] מגדולי החכמים בתקופת אלכסנדר ינאי, שהיה גיסו.
[3] הזאה בימים השלישי והשביעי, כך שתהליך ההיטהרות יארך שבוע ימים ולא בבת אחת, בשבירה וריתוך הכלי מחדש.