אורי סובוביץ’
פשר החלומות
השינה היא דבר מרכזי בחיינו. בין שליש לרבע משעות היממה ומחיינו בכלל מוקדש לשינה. השינה הכרחית לאדם אף יותר ממזון. אדם יכול לשרוד שלושה ימים ללא מזון אך יתקשה לשרוד ללא שינה. במהלך השינה, החלקים העמוקים וההכרחיים ביותר לאיכות השינה הם הזמנים שבהם האדם חולם[1].
משחר ההיסטוריה, האנושות עסקה רבות בפשר חלומותיו של האדם. כבר בתרבויות מצרים, יוון ופרס העתיקות עסקו בחלומות כאמצעי תקשורת עם העל-טבעי. במאה ה-20, פסיכו-אנליטיקאים חשובים כגון פרויד, יונג ופרום עסקו ב”פשר החלומות”[2] והשלכתן על נבכי נפש החולם.
מה החלומות מלמדים עלינו?
האם אנו רק מושפעים מחלומותינו או שמא כחלק מעבודת המידות שלנו אנו יכולים אף להשפיע על חלומותינו?
החולמים המקראיים
המחצית השניה של ספר בראשית מלאה בסיפורים על חולמים:
יעקב ראה בחלומו סולם ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. יוסף חלם על אלומות האחים המשתחוות לאלומתו, ועל השמש, הירח ואחד עשר הכוכבים המשתחווים לו. שר האופים ושר המשקים של פרעה מספרים ליוסף בבית הסוהר על חלומות הגפן וסלי החורי של פרעה.
ובפרשתנו, פרשת מקץ, פרעה חולם על פרות “רעות מראה ודקות בשר” שעולות מן היאור ובולעות את הפרות “יפות המראה ובריאות הבשר”, ובחלום נוסף חלם פרעה על שיבולים דקות ושדופות שבולעות את השיבולים הבריאות והטובות.
כל החלומות האלה אינם מנותקים מזהות החולם, אישיותו ושאיפותיו. יעקב מבקש לחיות את החיבור בין הרוח לחומר ולכן חולם על הסולם המחבר בין שמיים לארץ[3]. בנו יוסף, שמרגיש עמוק בתוכו שהוא צפוי לגדולה ומלכות, חולם פעמיים על אלומות וכוכבים (המסמלים את משפחתו) אשר משתחווים לו. שר האופים ושר המשקים “חולמים” לשוב למשרתם לאחר שהושלכו לכלא, ולכן חולמים על כוס היין של פרעה ומאכליו. פרעה, מלך מצרים, שאחראי על כלכלת האימפריה המצרית, חולם פעמיים על שנות השובע והרעב וזקוק ליוסף “רק” כדי שיפרש לו את חלומותיו.
אם כן, חלומותיו של אדם עשויים להעיד על אישיותו, רצונותיו ושאיפותיו העמוקים והכמוסים ביותר, עד שלפעמים אפילו בשעות שהאדם ער הוא אינו מצליח להביאם לידי הכרה ולכן הוא זקוק לגורם חיצוני שיפרש לו את פשר חלומותיו.
החולמים ששינו את פני ההיסטוריה
החולמים הגדולים הם אלו ששברו את הפרדיגמות הנהוגות בתקופתן והעבירו את סביבתם הקרובה ולעיתים את האנושות כולה למציאות חדשה. בשנת 1902 חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, התייחס לכך שהעולם התפתח בזכות אלו שבחרו ללכת אחרי החלום ולהגשימו ולא להשאיר את החלום בגדר אגדה (מתוך ספרו אלטנוילנד):
“אין החלום כה נבדל מן המעשה, כמו שיחשבו רבים. כל מעשה בני האדם היה לפנים חלום, ואחרי כן היה גם כן לחלום... ואילו אם לא תרצו הרי כל אשר סיפרתי לכם אגדה הוא, ואגדה יוסיף להיות”.
כשישים שנה מאוחר יותר, בשנת 1963, על מדרגות אנדרטת לינקולן, בזמן “המצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות”, ומול כמאתיים וחמישים אלף מפגינים, נאם מרתין לותר קינג את הנאום שנחשב לאחד מהנאומים המוכרים והמשפיעים[4] ביותר במאה ה-20. הנאום, שנפתח במילים “I have a dream” (יש לי חלום), היה לרגע מעצב בתולדות התנועה לזכויות האזרח ולמאבקם של השחורים בארצות הברית לקבלת שוויון.
מרידה בגבולות המציאות החומרית
הרב קוק קישר בין החלום במהלך השינה לחלום שמבטא את שאיפותיו הפנימיות ביותר של האדם, והצביע על כך שהעולם מושתת על החולמים וחלומותיהם. גודל החלום והשפעתו על העולם מעידים על גודל החולם. אינו דומה חלום פרטי לחלום על שיבת ציון לאחר כמעט אלפיים שנות גלות או לחלומות הנביאים לתיקון עוולות המציאות.
וכך כתב הרב קוק (שמונה קבצים ג, רכו):
“החלומות הגדולים יסוד העולם הם. המדרגות שונות הן. חולמים הם הנביאים, “בחלום אדבר בו”. חולמים הם המשוררים בהקיץ, חולמים בעלי המחשבה הגדולים לתיקון העולם. חולמים אנו כולנו “בשוב ה’ את שיבת ציון”.
אם החלומות הם בסיס המציאות, וכולנו עדים לחולמים ששינו את ההיסטוריה, מדוע אנו לא מקדישים יותר תשומת לב לחלומותינו ושואפים לחלומות גדולים ונעלים יותר? הרב קוק המשיך והסביר שכשהחברה עסוקה רק בעולם הגשמי על היבטיו השונים (יופי, בית גדול, רכב יוקרה, כסף או תפקיד נחשק), קשה יותר לאדם הפרטי להתרומם מעל לעולם תרבותי זה אל עבר החלום שעוסק במציאות העתידית המופשטת. כאשר החברה אינה חולמת על עתיד טוב יותר, התוצאה היא התבוססות במציאות הקודרת, וזה “כואב”. ובלשונו:
“הגסות של החיים החברותיים, בהיותם שקועים רק בצדם החומרי, נוטלת את אור החלום מן העולם, את זוהר ההרחבה שלו, את עלייתו העליונה מהמציאות הקודרת, עד שהעולם מפרפר במכאובים מתוך עקיצותיה הארסיות של המציאות, חסרת זהר החלום”.
הרב קוק סיים בנימה אופטימית וכתב שדווקא הכאב הנובע מהתבוססות במציאות החומרית העכשווית נטולת החלום החופשי הוא זה שיחזיר לעולם את האמון בכך שהמציאות ראויה להתעלות אל עבר החלום:
“רק המכאובים הם יסורי אהבה, הם ימרקו את העולם, יבררו לו, כמה גדולה היא הטעות של המתפארים במציאות הלקויה, בעת אשר רק החלום החפשי, המורד במציאות וגבוליה, הוא הוא באמת האמת היותר הוויתית של המציאות. ואז שב חזון החלום והיה למחזה ברור, “פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות, ותמונת ה’ יביט”.
לסיכום
החלומות המפורטים של הדמויות השונות בספר בראשית מלמדים על המקום המרכזי שהתורה נותנת לחלום. כולנו חולמים, גם (ואולי אף בעיקר) במהלך היום, אך השאלה היא על מה חולמים. האם אנו חולמים רק על הצלחתנו האישית, על קריירה משגשגת וכד’, או מתרוממים אל עבר חלום רחב יותר לקידום החברה, האומה, האנושות?
החלום הוא זה ששמר על תקוות היהודים לשוב ארצה מאלפיים שנות גלות ארוכות וקשות ולחדש בארצנו הישנה-חדשה מדינה יהודית. האתגר כיום הוא לחלום על המדרגה הבאה: על הערכים שאנו רוצים להנחיל במדינה ועל התרבות שאנו שואפים לייצר בה.
ברובד האישי, החלום מאפשר לנו לקבל אבחון מהיר, תמונת מראה לעולמנו הפנימי, בבחינת “אמור לי מה הם חלומותיך, ואומר לך מי אתה…”.
ככל שנשכיל לשאוף לצאת מעולמנו הפרטי הצר ונעמול כדי לבנות אישיות כללית יותר, כך נזכה שחלומותינו יהיו גדולים יותר. ומנגד, ככל שחלומותינו יהיו גדולים יותר, כך נזכה שחיינו יהיו הרבה יותר גדולים ממידותינו הצרות.
[1] המכונה REM – Rapid Eye Movement (תנועת עיניים מהירה).
[2]שמו העברי של ספרו של זיגמונד פרויד, Die Traumdeutung, שיצא לאור בשנת 1900.
[3] ראו בדברינו על פרשת ויצא.
[4] על פי סקר שערכו חוקרים מאוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון, נאום זה הוכתר כנאום הטוב ביותר במאה ה-20.