מאמרים אחרונים

פרשת “ניצבים”- על הקלות והקושי להשתנות

אורי סובוביץ’

האתגר בשינוי

כולם רוצים להשתנות.

אנשים מעוניינים לרדת במשקל, להיכנס לכושר, להפסיק לעשן, לעשות שינוי בקריירה, לשפר מערכות יחסים, להיפטר מתכונה המכבידה עליהם, להיות נאמנים יותר לצו מצפונם, או פשוט להרגיש שהם מצליחים לממש את כישרונותיהם ולבטא באופן מיטבי את אישיותם. בתי הספר לאימון (Coaching) הולכים ומתרבים והופכים לפופולריים יותר ויותר משום שהביקוש לעזרה והכוונה בתהליך השינוי רק הולך וגדל.

אך שינוי הוא דבר מורכב, קשה ולעיתים סיזיפי.

גם כשלא מדובר בשינוי הרה גורל, כל עוד מדובר בשינוי שאינו חד פעמי, אלא שינוי ב”מערכת ההפעלה” הפנימית, התהליך מאתגר וההצלחה רחוקה מלהיות מובטחת. אנשים מפתחים לאורך השנים קווי אישיות, הרגלים ועמדות, ועם הזמן הם הופכים להיות מזוהים איתם (ולעיתים אף נפעלים על ידם), עד כדי כך שכל יציאה מהאזור המוכר והנוח מייצרת התנגדות פנימית.

קורט לוין, פסיכולוג יהודי-גרמני-אמריקאי ואחד מראשוני הפסיכולוגים בתחום חקר השינוי, טען שכדי שאדם יצליח לערוך שינוי כלשהו בחייו, עליו לעבור דרך שלושה שלבים:

  1. שלב ההפשרה – שבו על האדם להכיר בכך שהוא צריך לבצע שינוי;
  2. שלב השינוי עצמו;
  3. שלב הייצוב, שבו עליו לנקוט בפעולות על מנת לקבע את השינוי הזה.

למעשה, קורט לא חידש דבר, שכן כשבע מאות שנה מוקדם יותר כתב הרמב”ם ששלבי התשובה, תהליך השינוי והתיקון שהאדם מבקש לעשות, כוללים[1] את אותם השלבים שהזכיר לוין, אלא שהוא קרא להם: חרטה, עזיבת החטא וקבלה לעתיד לשמר את השינוי ולא לחזור לחטא.

“תשובה שמשיבה”

בפרשת ניצבים משה רבנו מזהיר את עם ישראל שמא ילכו ב”שרירות ליבם” (ראה דברים כט, יח) ויעזבו את דרך ה’ ומהעונש שבפיזור לגלות. במקביל לאזהרה, משה רבנו מלמד ומעודד את העם שהאפשרות לתשובה ותיקון תמיד פתוחה בפניהם ותוצאתה תהיה שיבה פיזית מהגלות:

וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה’ אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה. וְשַׁבְתָּ עַד ה’ אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. וְשָׁב ה’ אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה’ אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה’ אֱלֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה’ אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ. וּמָל ה’ אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה’ אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ… וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה’ וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְו‍ֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. וְהוֹתִירְךָ ה’ אֱלֹקֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטוֹבָה כִּי יָשׁוּב ה’ לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ. כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה’ אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל ה’ אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ (דברים ל, א-י).

ניתן ללמוד ולהקיש מתהליך התשובה שמביאה לשיבה לארץ המובטחת גם לתהליך התשובה והתיקון של הפרט. אמנם לא כל יעד או חלום בחיים ניתן להשיג ולהגשים, אך בנוגע לתהליך תשובה ותיקון אישי, ביכולתו של האדם לחזור ל”אני העצמי” שלו שקדם לבלבול ולסטייה מהדרך ועל ידי כך להתקדם ולהתעלות. אם תהליך התשובה כן ואמיתי, “בכל לבבך ובכל נפשך”, מובטח לו שיזכה בסופו של דבר להגיע או לכל הפחות להתקדם בעקביות אל עבר “הארץ המובטחת” האישית שלו.

“לא בשמיים היא”

התנהלות עקבית לאור מצוות וערכים, כמו גם תהליך תיקון וחזרה בתשובה לאחר סטייה מהדרך, אינם דברים קלים או פשוטים. לאור זאת, די מפתיעה האמירה של משה בהמשך:

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ (שם, יא-יד).

כיצד ניתן להבין את פשר ה”קלות” שעליה מדבר משה רבנו, כאשר מניסיוננו אנו יודעים שמדובר באתגר קשה ומורכב?

הרב קוק כתב מערכה ארוכה בנושא התשובה שכונסה בספר אורות התשובה. הספר מורכב משבעה עשר פרקים העוסקים במהות התשובה, חלקיה ומאפייניה, השפעתה על הנפש המיוסרת מהחטא, על הקשר בין התשובה לכללות ההוויה ומסיים בהדרכה מעשית לפרט ולכלל. תהליך התשובה אינו מיועד (רק) לחוטאים ולרשעים, אלא לא פחות מכך לכל אדם גדול ככל שיהיה שמחויב לחיים של התקדמות והשתלמות. את ההקדמה לאורות התשובה הוא פתח בתיאור הדיסוננס שבין הקלות להתחיל את התהליך ב”הרהור תשובה” בלבד לבין השלמתה בפועל במציאות.

וכך כתב הרב קוק:

זה כמה אני נלחם מלחמה פנימית, ורוח חזקה דוחפת אותי לדבר על דבר התשובה, וכל רעיונותי רק בה הם מרוכזים. התשובה היא תופסת את החלק היותר גדול בתורה ובחיים, עליה בנויות כל התקוות האישיות והציבוריות, היא מצות ה’ שהיא מצד אחד קלה שבקלות, שהרי הרהור תשובה הוא כבר תשובה, ומצד אחר הרי היא קשה שבקשות, שלא יצאה עדיין אל הפועל במילואה בעולם ובחיים.

מה יש בהרהור התשובה, בנביטה הראשונית של המחשבה והרצון לעבור שינוי ותיקון, שהרב קוק רומם עד כדי כך את ערכה? והרי סוף כל סוף, תהליך השינוי והתיקון רק בראשיתו וטרם הושלם. כתב על כך הרב קוק בהמשך (אורות התשובה ז, ו) באופן מנחם ומעודד גם יחד:

צריכים להעמיק מאד באמונת התשובה ולהיות בטוח, שבהרהור תשובה לבד ג”כ מתקנים הרבה את עצמו ואת העולם. ומוכרח הדבר שאחר כל הרהור תשובה יהיה יותר שמח ומרוצה בנפשו ממה שהיה בתחילה. וקל וחומר כשכבר בא ההרהור לידי הסכמה של תשובה, וכשהוא מחובר בתורה וחכמה ויראת שמים, ומכל שכן כשהתכונה של האהבה האלקית פועמת בנפשו…

הרב קוק הוסיף שהאדם צריך להישמר ממצב שבו ייחלש ויאבד מוטיבציה מתהליך השינוי, רק משום שהוא מזהה שישנם עדיין חלקים בנפשו או מערכות יחסים מסוימות שהוא עדיין לא בשל לתקן. עליו לשמוח, להתעודד ולאזור כוח מאותם החלקים שהצליח לתקן, ולהאמין שבהמשך ימצא את תעצומות הנפש לתקן גם את החלקים האחרים שעדיין דורשים תשובה ותיקון.

בלשון הרב קוק:

ואם ימצא בעצמו חטאים שבין אדם לחבירו וכוחו חלש מלתקנם, מכל מקום אל יתיאש כלל מהתקנה הגדולה של התשובה, כי הרי העוונות שבין אדם למקום (=לקב”ה) ששב עליהם הרי הם נמחלים, וא”כ יש לדון שהחלקים הנשארים שלא תיקן עדיין יהיו בטלים ברוב מאחר שכבר נמחלו חלקים רבים מעוונותיו ע”י תשובתו. ומכל מקום אל יניח ידו מלהזהר הרבה שלא להכשל בשום חטא שבן אדם לחברו, ולתקן כל מה שיוכל מהעבר בדרך חכמה ואומץ רוח מאד… אבל אל יפול לבו עליו על החלקים שלא ספקה ידו לתקנם, כי אם יחזיק במעוז התורה ועבודת ה’ בכל לב בשמחה ביראה ובאהבה.

לסיכום

כל תהליך שינוי משמעותי מתחיל מצעד אחד קטן, מהחלטה ראשונית, ממחשבה טובה. הצעד הזה מתחיל בראש ובלב, בהרהור תשובה. היום. זה נראה כמו צעד קטן לאדם אך זה בפועל צעד גדול לאנושיות שבו. מכוח ניצוץ הרהור התשובה שמשמח ומחזק ניתן למשוך אנרגיה להשלמת תהליך התשובה, התיקון וההתעלות, כך שלא יסתיים בהרהור ומחשבה בלבד אלא בשינוי מעשי בחיים ממש. יהי רצון שנזכה לכך.

מתוך הספר “יש בתוכנו שמיים”. להזמנת הספר ליחצו כאן או סירקו את הבר-קוד

 


[1] הרמב”ם הוסיף את חובת הווידוי בעל פה, ראה דברינו לעיל על פרשת כי תבא.

נשמע מעניין?

הרשמו ונחזור אליכם בהקדם