יובל פרוינד
מהי השמחה? האם היא באה במקרה וכך גם נעלמת? האם יש לנו שליטה במה שקורה אתה? האם אנחנו יכולים להשפיע על מידת השמחה שלנו? מה בדיוק הפעילות שמובילה לשמחה? כוס יין? ריקודים? צחוק? חברים?
הרב קוק, כדרכו, לא מוכן לקבל את הנוסחה הבסיסית – את הנוסחה שבה במצב היסודי השמחה לא קיימת ואז צריך “להביא” אותה. לפי הרב קוק הסיפור הוא בעצם הפוך (קובץ ז, יז):
העיצבון הוא תוכן תחתיתי/ למטה מן הנפש/ שהיא בתכונתה שטה וחפשית/ ויכולה להיות שמחה בחלקה.
הנפש, כמו שהיא, נמצאת בשמחה. איך זה יכול להיות? מכיוון ששמחה זה לא “high” שמחה זאת תחושה של הנפש שהיא נמצאת בתנועה. שהיא “שטה וחופשית” כמו שהרב קוק קורא לזה. לכן נפש תמימה נמצאת אוטומטית בשמחה.
ילדים זה שמחה
רוצים הוכחה פשוטה? תסתכלו על ילדים. תראו אותם רצים בבית אחרי שהם לפני כמה דקות התעוררו. הם רצים. הם רוצים. הם שמחים. גם אם הם נופלים, גם אם הם בוכים, מהר מאד הם רצים. אשכרה רצים. מתי מגיעה עצבות? כשיש חריגה. כשיש תקלה שעוצרת את הזרימה הפשוטה. אבל הפשוט זה הזרימה.
לכן עבודת השמחה היא לתת לחיים לזרום. לא לעצור את הספונטאניות הטבעית. לא לחבל באנרגטיות של הנפש.
גם כאב משמח
זה לא אומר שאין כאבים או חוויות שליליות. גם רגשות מן הסוג הזה הן רגשות ולכן הן חלק מהזרימה. הבעיה מתחילה, רק כשהרגש השלילי הופך להיות נושא נפרד שחוזרים אליו ומכפילים ומשלשים אותו. אבל כרגש פשוט הוא לגמרי חלק מהחיים ולכן גם הוא “משמח”.
כי הנפש מבקשת דבר אחד. היא מבקשת תנועה, צמיחה, חידוש, התפתחות. זה לא צריך להיות סנסציות. זאת יכולה להיות זרימה איטית ושקטה. העיקר שתהיה שטה וחופשית.
זה לא צריך להיות מתוק, גם במרירות יש טעם, יש חוויות שבונות אותנו דרך הפלוס ויש דרך המינוס, הנקודה היא שיש זרם חשמלי, שלא נתקעים בנקודה אחת ומתחפרים בה או מיללים אותה. נותנים לכאב מקום, אפילו חשוב, אבל לא מעניקים לו בלעדיות.
הכי קל (וקשה) לשמוח
בהקשר הזה עבודת השמחה היא הכי קלה והכי קשה. היא הכי קלה בגלל שלא צריך לעשות כמעט כלום. פשוט לחיות. לא להיתקע על שטויות ולא להעמיס על המוח והלב. לנוע, לפגוש, להגיב, ליצור ולשמוח בחלקי.
אבל זאת גם העבודה הכי קשה כי כל-כך קל לעצור בצד ולצפות על החיים – לבחון מה יש ומה אין ולמה אין ולמה לשני יש, ולמה זה לא מסתדר ולמה זה מגיע לי עכשיו ו.. נתקענו בלי ששמנו לב ואיבדנו את הדרך אל הקצב הפשוט של הלב. איבדנו את החשק ואת התנועה.
יכול להיות שצריך ליזום עצירות יזומות של חשבון נפש והתבוננות, של טיפול ונגיעה בכאב, ובשאר היום לשוט בחופשיות, להרים מצב רוח, לחייך ולהתרכז בכיוון התנועה.